החתול שמן לא כי הוא גרגרן או עצלן, אלא כי הוא אוכל את האוכל לא נכון. אוכל דל בנוטריאנטים שמשאיר אותו רעב וגורם לו לאכול עוד ועוד בניסיון נואש לקבל הזנה אמיתית.
אין חתולים שמנים בטבע, וזה לא נובע ממחסור או אי הצלחה בציד. חתולים בטבע אוכלים את האוכל הנכון להם ביולוגית, אוכל עשיר בנוטריאנטים הגורמים לשובע וסיפוק. לעומתם, חתול הבית אוכל גרגרים – מזון דל בנוטריאנטים שאינו מזין אך משמין. וחתול שמן הוא חתול חולה. הוא אומנם חמוד בטירוף וכיף להתחבק איתו – אבל הוא חולה מבפנים וחייו בסכנה. בואו נציל אותו.
(1) למה חתולים משמינים?
חתול הוא קרניבור מוחלט, התזונה הטבעית שלו מבוססת על מכרסמים, ציפורים קטנות וקצת זוחלים וחרקים בתור חטיף. הטרף שהוא צד בטבע מכיל כמות נוזלים גבוהה (כ-70%) כמות חלבון גבוהה, כמות שומן בינונית וכמות אפסית של פחמימות. זה מה שהחתול צריך לאכול כדי לשגשג ולחיות שנים רבות בבריאות ושמחה.
אבל החתולים של היום אוכלים גרגרים שהינם אוכל רע והרסני לחתול:
- אחוז נוזלים נמוך גורם לבעיות בדרכי השתן ומחלות בכליות.
- כמות גבוהה של פחמימות וכמות נמוכה של חלבון מהחי.
- חומרי גלם באיכות נחותה.
- עיבוד בחום גבוה ההורס את הנוטריאנטים.
- עובשים, שומנים מחומצנים, רעלים ואנטי-נוטריאנטים.
- חומרי טעם וריח ממכרים (אחרת אף חתול לא היה מסכים לאכול גרגרים).
- חומרים משמרים.
אם נדמיין סקאלה כשבצד אחד יש את המזון האולטימטיבי עבור החתול (עכבר), בצד השני של הסקאלה יהיו הגרגרים. הם בדיוק ההיפך ממה שהחתול צריך לאכול כדי להיות בריא.
ספציפית לעניין ההשמנה – הבעיה עם גרגרים היא תכולת הפחמימות הגבוהה והמחסור בחלבון איכותי מהחי.
החתול אוכל ואוכל ונשאר רעב
כל תאי הגוף, כל התהליכים המתרחשים בגוף, כל ההורמונים, כל האנזימים: כ-ו-ל-ם מבוססים על חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים. לפחמימות אין שום תפקוד מבני או תהליכי בגוף החתול למעט שימוש מועט מאוד כמקור אנרגיה. וגם כמקור אנרגיה לחתול אין צורך לאכול פחמימה, הגוף שלו מפיק גלוקוז מחומרים אחרים לפי הצורך.
מכיוון שכך, תאי הגוף של החתול מאותתים על שובע כשהם קיבלו את כל הנוטריאנטים האמיתיים הדרושים להם – חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים.
בגרגרים יש כמות גדולה של פחמימות כי הן זולות, אבל הן באות על חשבון נוטריאנטים אמיתיים – חלבונים ושומנים. כשהחתול אוכל תזונה עתירה בפחמימות, הוא לא אוכל מספיק חלבונים ושומנים כדי לספק את צרכי הגוף. תאי הגוף לא מקבלים מספיק חלבונים ושומנים ולכן לא מאותתים על שובע. התאים נשארים מורעבים, המוח מקבל פידבק שהתאים מורעבים ומפריש הורמון רעב כדי לעודד את החתול לאכול עוד.
אז החתול אוכל עוד מהאוכל הנחות שמונח לפניו בקערה המלאה תמיד בניסיון לקבל חלבון ולהיות שבע – ומקבל עוד בוסט של פחמימות (וגם קצת חלבון מהצומח ושומנים מחומצנים). הוא נמצא במעגל אכזר של רעב, אכילה תמידית וחוסר סיפוק.
משמינים מסוכר, לא משומן
פחמימות מתפרקות בגוף לסוכר. כל פחמימה, גם “פחמימה מורכבת” מתפרקת בגוף לסוכרים פשוטים כמו גלוקוז ומעלה את רמת הסוכר בדם. רמות גבוהות של סוכר בדם הן רעילות ולכן הגוף משקיע מאמצים גדולים מאוד כדי לפנות את הסוכר מהדם. הוא דוחף אל תאי הגוף את מקסימום הסוכר שהתאים מוכנים לקבל כדי לשמש כמקור אנרגיה, ואת כל העודפים שולח לכבד והופך אותם לשומנים הנאגרים בתאי השומן בגוף. כך קורית השמנה – מאכילת פחמימות, לא מאכילת שומנים.
תאורטית גם עודפי חלבונים ושומנים יכולים לגרום להשמנה, אבל בפועל חתול שאוכל תזונה טבעית יווסת לעצמו את כמויות האוכל ולא יגיע לעודף קלורי. עודף קלורי נגרם מאכילת פחמימות: הפחמימות משאירות את התאים מורעבים לנוטריאנטים, החתול מקבל שדרים מהמוח להמשיך לאכול ולכן אוכל עוד ועוד פחמימות המתפרקות לסוכר. כדי למנוע הרעלה, הגוף מפנה את הסוכר מהדם וממיר אותו לשומן הנאגר במחסני השומן של הגוף.
תורמים נוספים לאכילה מוגברת:
החתול בנוי לישון רוב שעות היממה ולהתנקות ולטפח את עצמו חלק ניכר מזמן הערות. שאר שעות הערות של החתול מוקדשות למארב אחר טרף, ציד ואכילה.
אבל חתול הבית לא אורב לטרף ולא צד. הוא חי אורח החיים ישבני חסר פעילות וחסר ריגושים שהופך אותו למשועמם בעל כורחו. הוא היה רוצה להיות פעיל, להזדחל, להתרוצץ ולקפץ בניסיון לצוד חרקים, מכרסמים וציפורים – אבל אין לו מה לצוד בבית, הוא מכיר כבר את כל הריחות וכל הפינות. הפעילות היחידה שהוא עושה בבית היא ללכת לקערת המזון החופשי ובחזרה.
אז גם כשהחתול שלנו לא רעב, כי הוא אכל כמויות גדולות מדי של גרגרים, הוא ממשיך לאכול מתוך שעמום וגם כי הקערה פשוט שם, מלאה כל היום באוכל ממכר שעושה קראנץ’ קראנץ’ נעים בפה. הגרגרים מלאים בחומרי טעם וריח תעשייתיים ההופכים אותו מגוש חסר טעם ודוחה לחטיף טעים וממכר – והחתול שלנו? מתמכר.
(2) סכנות ההשמנה
השמנה מקושרת למחלות רבות בינהן סוכרת, דלקות פרקים, לחץ דם גבוה ועוד, אבל צריך להבין שלא מדובר כאן בהכרח בסיבה ותוצאה – אלא קשר בלבד. אם החתול שמן, יש סיכוי גבוה שהוא יחלה במחלות נוספות. סוכרת למשל, לא נגרמת מהשמנה, אלא היא תוצאה של המחלה עמידות לאינסולין, שגם תורמת להשמנה.
השמנה כן יכולה לגרום או להחמיר לדלקות פרקים בגלל המשקל העודף המועמס על המפרקים כשהחתול שמן. השמנה תקשה על החתול להיות פעיל, לקפוץ, ולנקות את אזור הגב התחתון והישבן.
(3) מדוע אוכל יבש דיאטטי והגבלת כמויות מזיקים לחתול
הפתרון הסטנדרטי להשמנה בחתולים הוא מעבר למזון דיאטטי ו/או הגבלת כמויות אכילה – אך זו טעות.
מזון דיאטטי הוא כזה המכיל פחות קלוריות לאותה כמות של גרגרים, על ידי הוספת סיבים תזונתיים שאינם בעלי ערך קלורי או הפחתת כמות השומן באוכל והעלאת כמות הפחמימות (שומן מכיל 9 קלוריות לגרם, פחמימות 4 גרם).
אבל הגבלת כמויות האכילה של החתול, כך שהוא יקבל בדיוק את כמות הקלוריות שהוא צריך כדי לרדת במשקל רק תעשה את החתול אומלל. הרי הוא רעב. פיזיולוגית הגוף שלו מורעב, תאי הגוף שלו מורעבים כי לאורך חודשים ושנים הם לא קיבלו מספיק נוטיראנטים. אז לא מספיק שהחתול גם ככה רעב, האוכל הדיאטטי החדש מכיל עוד פחות נוטריאנטים מהאוכל הרגיל שלו. שומן הוא חיוני לחתול ומעבר לאוכל פחות שומני ובכמויות מדודות ומוגבלות רק ימשיך את מעגל הסבל והרעב האכזר.
ולא רק שכעת תאי הגוף שלו יהיו עוד יותר רעבים וחלשים ולא יצליחו לבצע את תפקידיהם השונים, עכשיו מצטרף גם סטרס לחגיגה – כי החתול רעב אבל אין לו אוכל. הוא מסיים לאכול את המנה הקטנה שהקצבתם לו ומיילל ברעב מתוך תחושת מחסור ומצוקה.
יכול להיות שהוא ירד במשקל עם המזון הדיאטטי החדש והכמויות המדודות והמוגבלות – אבל בריא ושמח הוא לא יהיה, אלא חולה, עצוב ומדוכדך.
כושר
עוד עצה נפוצה הניתנת להורי חתולים שמנים היא להכניס אותם לכושר: להפעיל אותם, לשחק איתם, לגרום להם להתרוצץ. משחק אקטיבי עם החתול הוא מצויין וחיוני ל-well being של החתול, אבל מבחינת ירידה במשקל הוא זניח ולא משמעותי. הבעיה היא לא רמת הפעילות של החתול, אלא האוכל והשעמום.
חתול הוא חיה שאורבת לזמן ממושך וצדה במשך מספר שניות. זהו, זה כל הספורט שהם עושים, מספר גדול של פעמים ביום. חתול לא אמור לעשות הליכות או ריצות ארוכות, הוא לא נועד לשרוף קלוריות בפעילות ספורטיבית ממושכת.
כדאי מאוד לשחק איתו פעמיים-שלוש ביום למשך מספר דקות, אבל להפסיק ברגע שהוא מתעייף. הפעילות אמורה לתרגל את יכולות הציד שלו ולא לעזור בדיאטה.
(4) הפתרון הנכון להשמנה: תזונה טבעית
אוכל טבעי הוא הסיכוי הטוב ביותר של החתול שלכם להיות בריא ובמשקל אידיאלי. אוכל טבעי מדמה את התזונה הטבעית של החתול בטבע ומכיל את אבות המזון הדרושים לחתול לתפקוד תקין ושגשוג – כמות גבוהה של חלבון מן החי וכמות בינונית-גבוהה של חומצות שומן חיוניות. בנוסף מזון טבעי הוא עשיר בנוזלים ומספק את דרישות הנוזלים של החתול.
באוכל הטבעי יש כמות אפסית של פחמימות, כי לפחמימות אין שום תפקיד מבני או תפקודי בגוף החתול, למעט שימוש כמקור אנרגיה קצר טווח, אבל זהו.
מאחר ואוכל טבעי הוא המזון האידיאלי עבור החתול ומספק לו ולתאי הגוף את הנוטריאנטים הדרושים, כשהחתול אוכל מזון טבעי הוא נעשה שבע ומווסת לעצמו את כמויות האוכל ללא התערבות שלנו. חשוב לשים לב לא לתת לחתול יותר מדי חטיפים טבעיים, כי אותם הוא יכול לזלול בלי הגבלה והם עלולים להפריע לירידה במשקל.
עמידות לאינסולין
אינסולין הוא הורמון המופרש בעת אכילה, מתחבר לקולטני אינסולין על גבי תאי הגוף ומאפשר כניסת נוטריאנטים לתאים. לחתול שמן כנראה יש עמידות לאינסולין – מצב בו תאי הגוף מתעלמים מנוכחות אינסולין בדם ולא מאפשרים כניסה של נוטריאנטים לתאים. להרחבה על עמידות לאינסולין כדאי לקרוא במדריך הסוכרת חתולים שלנו.
לכן בשלב הראשון של מעבר לאוכל טבעי, ייתכן ולא כל הנוטריאנטים יצליחו להיכנס לתאי הגוף והחתול ימשיך לאכול כמויות גדולות מדי – אבל זהו מצב זמני. כאשר החתול אוכל מזון טבעי ללא פחמימות, תאי הגוף יחזירו בהדרגה את הרגישות שלהם לאינסולין (יעלו את מספר הקולטנים על גבי התא), ויתחילו לקלוט עוד ועוד נוטריאנטים לתוך התא ולשדר שובע.
חשוב לזכור ששובע משודר לא לפי כמות הקלוריות הנאכלת, אלא לפי כמות הנוטריאנטים שמצליחים להיכנס לתאים – חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים.
כמות האכלה וקצב ירידה במשקל
כאשר החתול יחזור להיות רגיש לאינסולין, הוא יתחיל לווסת לעצמו את כמויות האוכל בהתאם למידת הרעב שהוא מרגיש ולצרכים התזונתיים של הגוף. חתול ממוצע אוכל בין 2.6%-3.0% ממשקל גופו ביום. לדוגמה, חתול ששוקל 10 ק”ג יאכל ביום כ-300 גרם.
תהליך הירידה במשקל אמור להתחיל לקרות באופן טבעי וללא התערבות שלנו אבל חשוב שנוודא שהחתול לא יורד מהר מדי במשקל. קצב הירידה האידיאלי הוא בין 1-2% ממשקל החתול בשבוע. זה אולי נראה לנו כקצב ירידה איטי, אבל נזכור שלחתול לקח חודשים ושנים להגיע למשקל הנוכחי שלו, וזה בסדר גמור ואפילו רצוי שיקח לו חודשים ושנים לרדת בחזרה למשקל אידיאלי.
- אם החתול שוקל 10 ק”ג, קצב ירידה סביר יהיה 100-200 גרם בשבוע.
- לאחר כחודשיים, אם החתול שוקל כעת 9 ק”ג, קצב הירידה יהיה נמוך יותר: 90-180 גרם בשבוע.
- ככל שהחתול שוקל פחות, קצב הירידה יהיה איטי יותר.
כדי לעקוב אחר קצב הירידה נשקול את החתול השמן פעמיים בשבוע (ולא פחות מפעם בשבוע!). נושא קצב הירידה במשקל הוא קריטי כי קצב ירידה מהיר מדי יכול לגרום לכבד שומני שהוא מצב מסכן חיים. כבד שומני נגרם כאשר חתול לא אוכל במשך מספר ימים (48 שעות ומעלה) או שהוא אוכל מעט מדי (50-75% מכמות האוכל הרצויה) למשך ימים רבים.
לכן חשוב מאוד שנשקול את החתול מדי מספר ימים. ככל שהחתול שמן יותר, הסיכוי להגיע לכבד שומני גדול יותר.
החתול אוכל תזונה טבעית ולא יורד במשקל?
לא כל החתולים ידעו לווסת לעצמם את צריכת המזון או ירדו במשקל באופן טבעי.
בהנחה שהבעיה היא לא בכמות החטיפים בה אתם מפנקים את החתול, כדאי להתייעץ עם וטרינרית הוליסטית או מטפלת ברפואה משלימה. כמובן לאחר ביצוע בדיקה פיזיקלית ובדיקות דם מקיפות אצל הוטרינרית הקבועה כדי לוודא שאין לחתול בעיות נוספות.
אשת המקצוע תוכל להתאים לחתול תפריט מותאם אישית ולהציע צמחי מרפא ואמצעים נוספים שיתמכו בתהליך הירידה במשקל. ייתכן כי יהיה צורך להפעיל משמעת קלורית – כלומר להגביל את כמויות האכילה של החתול באופן יזום – לכל ארוחה וסה”כ ביום.
(5) איך לדעת אם החתול שמן?
משקל היעד של חתולות נקבות הוא כ 4.5-5 ק”ג, ושל חתולים זכרים 5-6 ק”ג, כמובן תלוי במבנה הגוף. כשהחתול שמן בצורה מסכנת חיים – רואים עליו. אבל בעיקרון המדד הוא אם במבט מלמעלה רואים קו מותן ואם אפשר או אי אפשר להרגיש את הצלעות דרך מעטה השומן.
בשני הלינקים הבאים תוכלו להוריד PDF מפורטים על המשקל האידאלי של החתול ואיך לדעת אם החתול שמן או רזה מדי:
– Body condition score של Pet Obesity Prevention (ארגון ללא מטרת רווח). בסקר משנת 2022 שפרסם הארגון עולה כ-60% מהחתולים בארה”ב הוגדרו כשמנים או שמנים מאוד על ידי הוטרינר המטפל.
– Cat Size-o-meter של UK Pet Food (איגוד יצרני מזון בע”ח באנגליה).
הנה תמונה הממחישה את ההבדלים בין חתולים רזים לשמנים, עם 3 מהחתולים שלנו, כולם אוכלים את האוכל הטבעי של מיאומי ללא הגבלת כמויות, מי שרעב מבקש ומקבל עוד:
♥ פומה נמצאת בגבול התחתון של משקל תקין לחתולה בגודל שלה. היא קצת רזה אבל ככה היא, אוכלת מעט. היא נעה על הטווח שבין 4.6 ק”ג בקיץ לבין 4.9 ק”ג בחורף.
♥ אני לא יודעת כמה נפי שוקל היום כי הוא לא נותן לי להרים אותו, אבל הוא חתול בריא, חזק ועמיד – שעבר כבר כמה תהפוכות בחייו. הוא הופיע יום אחד בחצר שלנו, שמן ופחדן, איבד מהמשקל בקצב מטורף ועלה בחזרה כשהתחלתי להאכיל אותו (שימורים). נפי נמצא בתזונה טבעית כ-5 חודשים לפני שתמונה זו צולמה. חודש לאחר תחילת האכלה בתזונה טבעית הוא היה בטיפול אצל הוטרינר (סירוס וחיסון) ושקל כ-5.5 ק”ג.
♥ טריקי היא סיפור אחר, היא שמנה וכמו ש(לא) רואים בתמונה – אין לה קו מותן. בתמונה היא שקלה 8.2 ק”ג וזה היה כחצי שנה לאחר שהתחילה לאכול מיאומי (לא שקלנו אותה בתחילת המעבר). לפני שעברה לאוכל טבעי היא אכלה גרגרים ותמיד נשארה רעבה ורצתה לאכול עוד. 4 חודשים לאחר התמונה, היא שוקלת כעת 7.5 ק”ג (ירידה של 700 גרם!) ולעיתים קרובות לא מסיימת את האוכל מהצלחת 🏆
בברכת מיאו
חתול שמן נמצא בסכנת חיים. השמנת מקושרת למחלות רבות ולתוחלת חיים קצרה. אם החתול שלכם שמן באופן קיצוני, אנא התייעצו עם אשת מקצוע – וטרינרית הוליסטית או מטפלת ברפואה משלימה – שתוכל ללוות אתכם בתהליך ההבראה של החתול המתוק שלכם.
בכל מקרה הפתרון יכלול מעבר לתזונה טבעית והימנעות מאוכל יבש.
בהצלחה!
מירה