לפעמים אני ממש מרחמת על האנשים שחיו לפני אלפי שנים. חוץ מהמובן מאליו – בלי חשמל ומים זורמים, עבדות, האישה שייכת לגבר וכאלה – לא היו להם חתולים! כמה נוראיים יכולים להיות החיים בלי חתול מתוק, מתגרגר ומתמסר? בלי רגעי האושר והצחוק שהחתולים שלנו נותנים לנו? למזלי ולמזלכם – מאות אלפי שנות אבולוציה יצרו לנו את החתול הביתי הנהדר. על הפלא האבולציוני החתולי שלנו – במאמר הבא.
(1) אביו הקדמון של החתול
אי שם, לפני כמה עשרות מיליוני שנים נוצרה משפחת החתוליים.
לפני 60 מיליוני שנים, יונקים קטנים דמויי סמור שנקראו מיאקיים חיו ביערות אירופה וצפון אמריקה. היו להם גוף וזנב ארוכים, רגליים קצרות ושיניים חדות המתאימות לאכילת בשר. הם היו האב הקדמון של הכלבים והחתולים שלנו, ושל כל שאר היונקים הטורפים.
לפני כ-20 מיליון שנים ביבשת אירו-אסיה, האב הקדמון של חתול הבית – פסדאלורוס (Pseudaelurus) התפצל משאר הטורפים והקים משפחה משל עצמו – משפחת החתוליים (Felidae). החתולים האלו שכללו את יכולות הציד שלהם וכבר ידעו לצוד בסוואנות פתוחות, ולא רק ביערות. עם השנים המשיכה משפחת החתוליים להתפצל וליצור סוגים שונים של חתולים יפים וחזקים, גדולים וקטנים. בתקופות שמפלס הים ירד, החתולים השונים נדדו מאירו-אסיה לאמריקה ולאפריקה ובחזרה.
אחד ממיני החתולים האחרונים שנוצרו (לפני כ-3.4 מליון שנים) הוא חתול הבר הצפון אפריקני (Felis Lybica Lybica) שחי בסוואנות באפריקה וצד ציפורים קטנות, מכרסמים וחרקים. כך חי לו חתול הבר במשך מיליוני שנים – ציד מהיר וגמיש, בודד וטריטוריאלי.
(2) החיבור לבני האדם
המפנה הדרמטי בסיפורנו התרחש לפני כ-10,000 שנים, באזור הסהר הפורה (זה האזור שלנו! עירק, סוריה, ירדן, ישראל, לבנון, דרום טורקיה ומצרים). לאחר מאות אלפי שנים כציידים-לקטים, בני האדם החלו לגדל ולעבד דגנים ולגור במושבות קבע.
עכברים, חולדות ומכרסמים אחרים התרוצצו להם במחסני התבואה, וחתול הבר בא להתכבד בארוחה קלה להשגה. בעידודם של האיכרים, חתולי הבר החלו לחיות בסביבה של בני אדם ושימשו כמדביר טבעי נגד המכרסמים המזיקים.
תהליך הביות של החתול התרחש באופן טבעי ובאיטיות. החתולים המבויתים – אלה שפחדו פחות מבני אדם, תקשרו איתם (מיאו!) ואפשרו ללטף אותם – המשיכו להתרבות עם חתולי הבר הלא מבויתים וכך האטו עוד יותר את התהליך.
בתהליך ביות הכלבים, האדם עסק במכוון ברביה לצורך יצירת כלבים עם תכונות ספציפיות לתפקידים שונים כמו הגנה, סחיבת משאות או רעיית עדרים. כך נוצרו עשרות גזעים של כלבים ומגוון גדול מאוד בגדלים ובתכונות הכלבים. לעומת זאת, תהליך ביות החתול היה טבעי ואיטי, ולא שינה באופן משמעותי את תכונות החתול. חתול הבית נשאר דומה מאוד לאביו חתול הבר – מבחינת מראה, התנהגות ופיזיולוגיה. רגליים קצרות יותר, מעיים ארוכים יותר, מוח קטן יותר (כי חייו כללו פחות פחד ודרמות) ומיאו חמוד יותר ♥
כמה אלפי שנים אח”כ, בערך 2,000 שנים לפני הספירה נוצר תת-המין האהוב שלנו – חתול הבית (שמו המדעי Felis Silvestris Catus ). המצרים הקדמונים היו ברי המזל הראשונים שזכו ללטף ולהתפנק עם חתול מבוית. אומנם תהליך החיבור עם בני האדם התרחש במקביל בכל אזור הסהר הפורה, אבל העדויות הבולטות במיוחד הן ממצרים העתיקה.
ציורי קיר קדומים הכוללים חתולים במסע ציד משותף עם בני האדם (מעיד על תפקידם כמדבירי מכרסמים) וציורי קיר מאוחרים יותר של החתול בתוך הבית, בחיק המשפחה.
(3) החתול כובש את העולם
המצרים אסרו על יצוא חתולים, אבל הפלא ופלא, חתול הבית החל להופיע באזורים נוספים הסמוכים לחופי הים התיכון. הסחר העולמי התחזק והימאים והסוחרים אהבו מאוד את נוכחות החתולים בספינה כמדבירי מכרסמים. ולא רק שהחתול שמר על התבואה, הוא לא היה זקוק לתחזוקה, אוכל מיוחד או מים טריים, כי החתול קיבל את מלוא הצורך התזונתי והנוזלים מהטרף שצד.
באירופה של ימי הביניים עברו עליו שנים קשות כי קישרו אותו למכשפות. שמעתם על ילדים סוציופתים ששורפים גורי חתולים בל”ג בעומר? אז כזה, גם באירופה, אבל “חוקי”. גוועלד.
במאה ה-18 התחילו מסעות ימיים רבים לאמריקה והימאים שוב צירפו חתולים למסע, כדי להשתלט על החולדות. כך הגיע חתולי מתוקי לאמריקה ולכל פינה בעולם (חוץ מלאנטרקטיקה).
ומפה לשם, הנה אנחנו – מוקפים בחתולים נפלאים מכל עבר 😍 לחתולים ברי המזל שלנו יש הורים אנושיים, קרטון מפנק ואוכל בשפע. אבל אסור לנו לשכוח את החתולים חסרי המזל – אלו שחיים לבדם ברחוב. שמתייבשים מצמא בקיץ ומתים מקור וממחלות בחורף. אנחנו, בני האדם עשינו את זה – לקחנו אותם מהאזור הטבעי שלהם באפריקה והבאנו אותם לעיר. לכן זה גם התפקיד שלנו לדאוג להם – להאכיל, לעקר ולסרס – כדי למנוע את המשך הסבל.
(4) משפחת החתולים המורחבת (טקסונומיה)
חתולים הם חלק מממלכת בעלי החיים, מחלקת יונקים, סדרת טורפים ומשפחת החתוליים (Felidea). משפחת החתוליים כוללת שתי תתי משפחות: חתולים גדולים וחתולים קטנים.
כל משפחה מכילה סוגים שונים של חיות וכל סוג מכיל מינים ותתי-מינים של בע”ח.
בתת משפחת החתולים הגדולים (Pantherinae) יש לנו את הסוג פנתר והמינים אריה, נמר, נמר שלג, טיגריס ויגואר – כולם חתולים שואגים, ואת הסוג נמר ערפילי עם 2 מיני נמרים ערפיליים קטנים יותר ומוכרים פחות.
תת משפחת החתולים הקטנים (Felinae) רחבה ומגוונת יותר. סוגי החתולים הם ברדלס, פומה, נמרון, קרקל, שונר, חתול נמרי, חתול זהוב וחתול. הסוג האחרון – חתול – כולל מינים שונים של חתולים – חתול חולות, חתול ביצות, שחור מדבר סיני, חתול שחור רגל וגם את חתול הבר שלנו – עם תת-המין האלוהי חתול הבית. החתולים הקטנים לא יכולים לשאוג, מקסימום לרטון 🤪
בברכת מיאו!
המידע על מוצא חתול הבית נסמך על מחקרי DNA שסיווגו את החתולים ל-8 שושלות (סוגים) והראו שכל חתולי הבית היום מוצאם משני זנים של חתול הבר הצפון אפירקאי (זן תורכי וזן מצרי).
החתול הביתי שלנו הוא חתול בר עם קצת גינוני תרבות. אם הוא שורט – זה כי יש לו אינסטינקטים חזקים של הגנה. אם הוא מביא לכם במתנה יונה שחוטה – זה כי הוא ציד. אם הוא לא מסתדר עם חתולים אחרים בבית – זה כי הוא טריטוריאלי וצריך את השטח האישי שלו.
הוא לא עושה לכם דווקא ואין דבר כזה חתול רע – הוא פשוט עדיין קצת פראי.
♥ מירה