אם כתבתי על המעי בלי לצטט את היפוקרטס, האם כתבתי על המעי?
“כל המחלות מתחילות במעי” אמר היפוקרטס, ודי צדק, סה”כ. גירודים, קרחות בעור, פצעים, כל מה שקוראים לו (בטעות) אלרגיות ומחלות אוטואימיוניות – הם תוצאה של מעי דליף.
מעי דליף הוא מצב בו נוצרים חורים בדופן המעי המאפשרים לרעלים, חלקיקי מזון לא מעוכלים, חיידקים ופתוגנים אחרים לחדור מתוך המעי אל מחזור הדם. כל אלה מעוררים את מערכת החיסון לתגובתיות יתר וגורמים לתופעות כמו גירודים, פצעים כרוניים ומחלות אוטואימיוניות.
התוצאה היא איכות חיים נמוכה וסבל מתמשך, אבל מעי דליף אינו גזירה משמיים! מעי דליף, גירודים ופצעים כרוניים הם תוצאה של אכילת אוכל יבש, עודף רעלים, כימיקלים וסטרס. הפלוס הוא שאפשר לשקם את המעי ולהחזיר את החתול שלנו לבריאות משמחת.
אז בואו נבין מה עושה את כל הבלאגנים:
(1) המעי הדק
מערכת העיכול בנויה כצינור ארוך עם איברים שונים המפריד בין העולם החיצון לבין פנים הגוף. כל מה שבתוך הצינור נחשב “מחוץ לגוף” ומה שמצליח להיספג דרך תאי המעי מגיע אל פנים הגוף. מערכת העיכול מתחילה בפה, ממשיכה לקיבה ומשם למעי, הבנוי משני חלקים – המעי הדק והמעי הגס. ללבלב ולכבד יש חלק משמעותי בתהליך העיכול, אך הם אינם נחשבים איברי מערכת העיכול.
המעי הדק הוא איבר דמוי צינור צר וארוך אליו מגיעים הנוטריאנטים מהמזון (חלבונים, שומנים, פחמימות, ויטמינים ומינרלים) לאחר שעברו פירוק חלקי בקיבה. במעי הדק הם עוברים פירוק סופי לאבני הבניין שלהם ונספגים למחזור הדם (או למערכת הלימפה במקרה של חומצות שומן).
החלק הראשון של המעי הדק נקרא תריסריון וזה האזור בו מתקבלים אנזימי עיכול וסותרי-חומצה מהלבלב ומיצי מרה מכיס המרה. גם תאי המעי עצמם מייצרים כמות מסויימת של אנזימי עיכול, הדרושים לפירוק הסופי של הנוטריאנטים.
מבנה דופן המעי
דופן המעי היא בעצם הצינור עצמו, המהווה מחסום בין פנים הצינור (“מחוץ לגוף”) לבין מחזור הדם והגוף. בצד החיצוני של תא דופן המעי (בתוך הצינור) נמצאת רירית המעי החשובה (Gut Mucosa) והחלל בו מתעכל המזון, בצד השני, הצד של פנים הגוף, ישנם כלי דם וכלי לימפה הקולטים את הנוטריאנים.
לדופן המעי יש שני תפקידים קריטיים:
1. ספיגה של נוטריאנטים חיוניים.
2. מניעת חדירה של חומרים לא מורשים למחזור הדם – פתוגנים, חיידקים, כימיקלים ורעלים וחלקיקי מזון שלא סיימו להתעכל.
תאי דופן המעי (תאי אפיתל) הם תאים מיוחדים המאפשרים מעבר רק לחומרים מורשים (נוטריאנטים) באמצעות מעברים מיוחדים.
דופן המעי הדק בנויה במבנה של פרקטל – כמו כרובית – מבנה שחוזר על עצמו כל פעם בקטן יותר וקטן יותר. הצינור מכיל קפלים, וכל קפל בנוי מסיסים (villi). כל סיס מכיל שכבה בודדת של תאי אפיטל, שעליהם נמצאים עוד סיסונים זעירים (microvilli). מבנה זה ממקסם את שטח הפנים של תאי המעי וכך מגדיל את יכולת הספיגה של נוטריאנטים.
בתמונות הבאות אפשר לדפדף ולראות את המבנים השונים: צינור המעי המכיל קפלים, הקפל המכיל הרבה סיסים והסיס שמכיל שכבה אחת של תאי אפיתיל.
(2) מעי דליף
כדי למנוע חדירה של חומרים לא מורשים למחזור הדם, תאי האפיתל של המעי מחוברים אחד לשני באמצעות קומפלקסים של חלבון הנקראים Tight Junctions (@אקדמיה מה עם מונח בעברית?). חלבונים אלו דומים לחוט תפירה שתופר את תאי האפיתל אחד לשני ומונע פלישת פתוגנים וחומרים אחרים אל הגוף.
כאשר ה-tight junctions נפגעים נוצרים חללים בין התאים, אל תוך חללים אלה זורמים בששון ובשמחה פתוגנים, חיידקים, וירוסים, פטריות, כימיקלים, רעלים וחלקיקי מזון לא מעוכלים.
זוהי תסמונת המעי הדליף, האמא והאבא של המחלות האוטואימיוניות, הגירודים והקרחות בעור, פעילות היתר של המערכת החיסונית ומה לא.
(3) הנזק הנגרם ממעי דליף
כאשר חיידקים, וירוסים ופולשים אחרים חודרים מתוך המעי אל הגוף, המערכת החיסונית מתעוררת, יוצרת תגובה דלקתית ונלחמת בפתוגנים הפולשים. כאשר הפלישה מבוצעת באופן שוטף, כי המעי דליף ואין שום דבר שיעצור אותה, המערכת החיסונית נמצאת באובר-דרייב וזה משפיע לא רק על אזור המעי, אלא גורם לדלקתיות גבוהה בכל הגוף.
התפתחות מחלות אוטואימיוניות
אבל הבעיה היותר חמורה היא פלישה של חלקיקי חלבון לא מעוכלים שמתחילה תהליך של התפתחות מחלה אוטואימיונית. מערכת החיסון יודעת שחלבון לא מזוהה הוא אויב כי וירוסים, חיידקים ופטריות הם חלבוניים. כאשר חודר חלבון שלא סיים להתעכל, מערכת החיסון לא מזהה אותו כאוכל, אלא מבינה שחדר אויב חדש שהיא לא מכירה, מפתחת נגדו נוגדנים, ותוקפת אותו. כך מתפתחת רגישות למזון, ככל שהחשיפה לחלקיקי החלבון נמשכת, עוצמת הרגישות עולה.
לעיתים קרובות חלקיקי החלבונים הלא מעוכלים מזכירים חלבונים של איברי גוף, ואז מערכת החיסון מתבלבלת ותוקפת את איברי הגוף במטרה להשמידם – כי היא מזהה אותם כעת כאויב (התופעה נקראת Mistaken Identity Molecular Mimicry).
אלו יכולים להיות תאי בלוטת התריס (האשימוטו), תאי עור (פסוראיזיס) ותקיפה של רקמות גוף נוספות המובילות לבעיות עור, בעיות אוזניים, בעיות קוגנטיביות ומחלות אוטואימיוניות נוספות.
(4) הגורמים למעי דליף
מעי דליף נגרם מהיחלשותם של תאי האפיתל של המעי הדק ושל חלבוני ה-Tight Junctions בעקבות דלקתיות גבוהה, תזונה לא נכונה, תרופות, טפילים, לקטינים, רעלים ועוד.
- שימוש ממושך בתרופות ואנטיביוטיקה: משמידות את החיידקים הטובים ופוגעות במיקרוביום. בין השאר, תרופות כמו SSRI (תרופות נגד דיכאון וחרדה), NSAID (נוגדי דלקת שאינם סטרואידים) ותרופות לצרבת – סותרי חומצה (גורמות לעיכול לקוי, חוסרים תזונתיים ושגשוג חיידקים רעים).
- מיקרוביום לא מאוזן וסיבו: חוסר בחיידקים טובים במעי מאפשר שגשוג של חיידקים רעים, פתוגנים וטפילים. סיבו היא מחלה בה יש פלישה של חיידקים מהמעי הגס למעי הדק.
- חוסרים תזונתיים: משפיעים על שלמות רירית המעי, למשל חוסר בחומצת אמינו גליסין בעקבות חומציות קיבה נמוכה הנובעת מאכילת אוכל יבש.
- תזונה המעודדת דלקתיות: מזון יבש, מזון מעובד, פחמימות, לקטינים, גלוטן, חומרים משמרים, חומרי הסמכה, שמנים צמחיים (קנולה, תירס, סויה).
- רעלים וכימיקלים: כמו ראונדאפ קוטל העשבים שמרססים בו גידולים חקלאיים (כמו חיטה ושיבולת שועל הנמצאים באוכל היבש). ראונדאפ הורס את סיסיות המעי.
- רגישויות למזון: למשל לחלב פרה (קזאין A1) או לחלבונים אחרים (בעקבות המעי הדליף, סוג של ספירלה שהולכת ומתדרדרת).
- סטרס: אין תיקון וריפוי כאשר החתול נמצא בסטרס תמידי.
- חומציות קיבה נמוכה: אי השמדה של פתוגנים בקיבה (דרושה לכך חומציות גבוהה) ושגשוגם בקיבה ובמעי הדק, עיכול לקוי של חלבונים המביא לחוסרים תזונתיים. חומציות קיבה נמוכה יכולה להיגרם בעקבות תזונה יבשה או תרופות סותרות חומצה.
לקטינים
לקטינים הם רעלים שצמחים מייצרים במטרה להגן על הזרעים שלהם מאויביהם – חרקים וחיות. מטרת הלקטין היא לשבש את תהליך העיכול והספיגה של האויב, וכך הזרע יצא החוצה כפי שהוא, עם סיכוי להיקלט ולנבוט באדמה. ירקות סולניים ודגנים הם עמוסי לקטינים וגם צמחים שעברו הנדסה גנטית כמו תירס, חיטה וסויה. לקטינים פוגעים בשלמות הרירית ובחלבוני הטייט ג’נקשיין.
גלוטן
גלוטן, חלבון החיטה, הוא חלבון מסובך מאוד שאין לבני האדם או לחתולים יכולת לפרק באופן מלא, לכן הוא נשאר כפפטיד, קומפלקס של מספר חומצות אמינו. גלוטן נצמד לתאי המעי וגורם להפעלת החלבון זונלין שגורם לפירוק חלבוני ה-Tight Junctions, אותם חוטים התופרים את תאי המעי אחד לשני.
כאשר הטייט ג’נקשיינס נהרסים, נפערים חללים בין התאים המאפשרים מעבר של גלוטן, חיידקים, וירוסים, חלקיקי מזון לא מעוכלים ופולשים אחרים למחזור הדם.
כל זה גורם לדלקתיות כרונית, רגישויות למזון ומחלות אוטואימיוניות.
(5) שיקום המעי
קודם כל ולפני הכול, שיפור התזונה.
תזונה היא הבסיס לבריאות ואולי נוכל להשיג שיפור מסויים במצב החתול עם תוספי תזונה, אבל הדרך לשיקום אמיתי מתחילה באוכל.
חתול צריך לאכול תזונה טבעית. אוכל יבש אינו מתאים ביולוגית לחתול, אינו מכיל מספיק חלבונים, נוזלים ונוטריאנטים ולעומת זאת הוא עמוס ברדיקלים חופשיים, רכיבים מעודדי דלקת, רעלים ולקטינים. אוכל יבש גם פוגע בחומציות הקיבה וגורם לה להיות בסיסית יותר – מה שמונע עיכול מוצלח של חלבונים וגורם לחוסרים תזונתיים ומאפשר שגשוג של חיידקים רעים העוברים את הקיבה וממשיכים למעי לגרום לצרות.
אוכל טבעי תורם לחומציות גבוהה בקיבה המאפשרת השמדת פתוגנים ומיצוי נוטריאנטים (בעיקר חלבונים), הוא מעודד מיקרוביום מאוזן והוא אינו מכיל שומנים מחומצנים ורכיבים דלקתיים.
מעבר לכך, ישנם כמה תוספים שאולי יועילו לחתול (ואולי לא! כל חתול הוא אחר ויגיב אחרת לתוספי תזונה).
♥ ויטמין D ואומגה 3: שניהם חיוניים להפחתת התגובה הדלקתית של מערכת החיסון.
♥ חיידקים טובים: פרוביוטיקה במקבל לתזונה הכוללת סיבים תזונתיים (מעט ירקות, כמה שיותר מגוונים) המאכילים את החיידקים הטובים.
♥ שיקום רירית המעי עם צמחים מוצילאגים כמו אלוורה רפואית, Slippery Elm ושורש מרשמלו (הצמח, לא הממתק) במינונים המתאימים לחתולים. אלוורה רפואית
בברכת מיאו
בהצלחה!
מירה